פרק עד
[א] משכיל לאסף פ
למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך:

[ב] זכר עדתך׀ קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה׀ שכנת בו:
[ג] הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש:
[ד] שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות:
[ה] יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות:
[ו] ועת ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלמון:
[ז] שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך:
[ח] אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ:
[ט] אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה:
[י] עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח:
[יא] למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך חיקך כלה:
[יב] ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ:
[יג] אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים:
[יד] אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים:
[טו] אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן:
[טז] לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש:
[יז] אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם:
[יח] זכר־זאת אויב חרף ׀ יהוה ועם נבל נאצו שמך:
[יט] אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח:
[כ] הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס:
[כא] אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך:
[כב] קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום:
[כג] אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד: פ