פרק עח
[א] משכיל לאסף פ
האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי־פי:
[ב] אפתחה במשל פי אביעה חידות מני־קדם:
[ג] אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו־לנו:
[ד] לא נכחד׀ מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה:
[ה] ויקם עדות׀ ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם:
[ו] למען ידעו׀ דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם:
[ז] וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי־אל ומצותיו ינצרו:
[ח] ולא יהיו׀ כאבותם דור סורר ומרה דור לא־הכין לבו ולא־נאמנה את־אל רוחו:
[ט] בני־אפרים נושקי רומי־קשת הפכו ביום קרב:
[י] לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת:
[יא] וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:
[יב] נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה־צען:
[יג] בקע ים ויעבירם ויצב־מים כמו־נד:
[יד] וינחם בענן יומם וכל־הלילה באור אש:
[טו] יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה:
[טז] ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים:
[יז] ויוסיפו עוד לחטא־לו למרות עליון בציה:
[יח] וינסו־אל בלבבם לשאל־אכל לנפשם:
[יט] וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר:
[כ] הן הכה־צור׀ ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם־לחם יוכל תת אם־יכין שאר לעמו:
[כא] לכן׀ שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם־אף עלה בישראל:
[כב] כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו:
[כג] ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח:
[כד] וימטר עליהם מן לאכל ודגן־שמים נתן למו:
[כה] לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע:
[כו] יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן:
[כז] וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף:
[כח] ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו:
[כט] ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם:
[ל] לא־זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם:
[לא] ואף אלהים׀ עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע:
[לב] בכל־זאת חטאו־עוד ולא־האמינו בנפלאותיו:
[לג] ויכל־בהבל ימיהם ושנותם בבהלה:
[לד] אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל:
[לה] ויזכרו כי־אלהים צורם ואל עליון גאלם:
[לו] ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו־לו:
[לז] ולבם לא־נכון עמו ולא נאמנו בבריתו:
[לח] והוא רחום׀ יכפר עון ולא־ישחית והרבה להשיב אפו ולא־יעיר כל־חמתו:
[לט] ויזכר כי־בשר המה רוח הולך ולא ישוב:
[מ] כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון:
[מא] וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו:
[מב] לא־זכרו את־ידו יום אשר־פדם מני־צר:
[מג] אשר־שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה־צען:
[מד] ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל־ישתיון:
[מה] ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם:
[מו] ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה:
[מז] יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל:
[מח] ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים:
[מט] ישלח־בם׀ חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים:
[נ] יפלס נתיב לאפו לא־חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר:
[נא] ויך כל־בכור במצרים ראשית אונים באהלי־חם:
[נב] ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר:
[נג] וינחם לבטח ולא פחדו ואת־אויביהם כסה הים:
[נד] ויביאם אל־גבול קדשו הר־זה קנתה ימינו:
[נה] ויגרש מפניהם׀ גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל:
[נו] וינסו וימרו את־אלהים עליון ועדותיו לא שמרו:
[נז] ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה:
[נח] ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו:
[נט] שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל:
[ס] ויטש משכן שלו אהל שכן באדם:
[סא] ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד־צר:
[סב] ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר:
[סג] בחוריו אכלה־אש ובתולתיו לא הוללו:
[סד] כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה:
[סה] ויקץ כישן ׀ אדני כגבור מתרונן מיין:
[סו] ויך־צריו אחור חרפת עולם נתן למו:
[סז] וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר:
[סח] ויבחר את־שבט יהודה את־הר ציון אשר אהב:
[סט] ויבן כמו־רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם:
[ע] ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן:
[עא] מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו:
[עב] וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם: פ