פרק עט
[א] מזמור לאסף פ
אלהים באו גוים׀ בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים:
[ב] נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ:
[ג] שפכו דמם׀ כמים סביבות ירושלם ואין קובר:
[ד] היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:
[ה] עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך:
[ו] שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו:
[ז] כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו:
[ח] אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד:
[ט] עזרנו׀ אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך:
[י] למה׀ יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים בגוים לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך:
[יא] תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה:
[יב] והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני:
[יג] ואנחנו עמך׀ וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודר נספר תהלתך: פ