פרק ט
[א] למנצח על־מות לבן ס מזמור לדוד:

[ב] אודה יהוה בכל־לבי אספרה כל־נפלאותיך:
[ג] אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון:
[ד] בשוב־אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך:
[ה] כי־עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק:
[ו] גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד:
[ז] האויב׀ תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה:
[ח] ויהוה לעולם ישב כונן למשפט כסאו:
[ט] והוא ישפט־תבל בצדק ידין לאמים במישרים:
[י] ויהי יהוה משגב לדך משגב לעתות בצרה:
[יא] ויבטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת דרשיך יהוה:
[יב] זמרו ליהוה ישב ציון הגידו בעמים עלילותיו:
[יג] כי־דרש דמים אותם זכר לא־שכח צעקת עניים ענוים:
[יד] חננני יהוה ראה עניי משנאי מרוממי משערי מות:
[טו] למען אספרה כל־תהלתיך בשערי בת־ציון אגילה בישועתך:
[טז] טבעו גוים בשחת עשו ברשת־זו טמנו נלכדה רגלם:
[יז] נודע׀ יהוה משפט עשה בפעל כפיו נוקש רשע הגיון סלה:
[יח] ישובו רשעים לשאולה כל־גוים שכחי אלהים:
[יט] כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים עניים תאבד לעד:
[כ] קומה יהוה אל־יעז אנוש ישפטו גוים על־פניך:
[כא] שיתה יהוה׀ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה: פ