פרק ט
[א]
למנצח
על־מות
לבן
ס
מזמור
לדוד:
[ב]
אודה
יהוה
בכל־לבי
אספרה
כל־נפלאותיך:
[ג]
אשמחה
ואעלצה
בך
אזמרה
שמך
עליון:
[ד]
בשוב־אויבי
אחור
יכשלו
ויאבדו
מפניך:
[ה]
כי־עשית
משפטי
ודיני
ישבת
לכסא
שופט
צדק:
[ו]
גערת
גוים
אבדת
רשע
שמם
מחית
לעולם
ועד:
[ז]
האויב׀
תמו
חרבות
לנצח
וערים
נתשת
אבד
זכרם
המה:
[ח]
ויהוה
לעולם
ישב
כונן
למשפט
כסאו:
[ט]
והוא
ישפט־תבל
בצדק
ידין
לאמים
במישרים:
[י]
ויהי
יהוה
משגב
לדך
משגב
לעתות
בצרה:
[יא]
ויבטחו
בך
יודעי
שמך
כי
לא־עזבת
דרשיך
יהוה:
[יב]
זמרו
ליהוה
ישב
ציון
הגידו
בעמים
עלילותיו:
[יג]
כי־דרש
דמים
אותם
זכר
לא־שכח
צעקת
עניים
ענוים:
[יד]
חננני
יהוה
ראה
עניי
משנאי
מרוממי
משערי
מות:
[טו]
למען
אספרה
כל־תהלתיך
בשערי
בת־ציון
אגילה
בישועתך:
[טז]
טבעו
גוים
בשחת
עשו
ברשת־זו
טמנו
נלכדה
רגלם:
[יז]
נודע׀
יהוה
משפט
עשה
בפעל
כפיו
נוקש
רשע
הגיון
סלה:
[יח]
ישובו
רשעים
לשאולה
כל־גוים
שכחי
אלהים:
[יט]
כי
לא
לנצח
ישכח
אביון
תקות
ענוים
עניים
תאבד
לעד:
[כ]
קומה
יהוה
אל־יעז
אנוש
ישפטו
גוים
על־פניך:
[כא]
שיתה
יהוה׀
מורה
להם
ידעו
גוים
אנוש
המה
סלה:
פ