פרק צ
[א] תפלה למשה איש־האלהים פ
אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר:

[ב] בטרם׀ הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד־עולם אתה אל:
[ג] תשב אנוש עד־דכא ותאמר שובו בני־אדם:
[ד] כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה:
[ה] זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף:
[ו] בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש:
[ז] כי־כלינו באפך ובחמתך נבהלנו:
[ח] שת שתה עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך:
[ט] כי כל־ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו־הגה:
[י] ימי־שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת׀ שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי־גז חיש ונעפה:
[יא] מי־יודע עז אפך וכיראתך עברתך:
[יב] למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה:
[יג] שובה יהוה עד־מתי והנחם על־עבדיך:
[יד] שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל־ימינו:
[טו] שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה:
[טז] יראה אל־עבדיך פעלך והדרך על־בניהם:
[יז] ויהי׀ נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו: פ