פרק צד
[א] אל־נקמות יהוה אל נקמות הופיע:
[ב] הנשא שפט הארץ השב גמול על־גאים:
[ג] עד־מתי רשעים ׀ יהוה עד־מתי רשעים יעלזו:
[ד] יביעו ידברו עתק יתאמרו כל־פעלי און:
[ה] עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו:
[ו] אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו:
[ז] ויאמרו לא יראה־יה ולא־יבין אלהי יעקב:
[ח] בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו:
[ט] הנטע אזן הלא ישמע אם־יצר עין הלא יביט:
[י] היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת:
[יא] יהוה ידע מחשבות אדם כי־המה הבל:
[יב] אשרי׀ הגבר אשר־תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו:
[יג] להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת:
[יד] כי׀ לא־יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב:
[טו] כי־עד־צדק ישוב משפט ואחריו כל־ישרי־לב:
[טז] מי־יקום לי עם־מרעים מי־יתיצב לי עם־פעלי און:
[יז] לולי יהוה עזרתה לי כמעט׀ שכנה דומה נפשי:
[יח] אם־אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני:
[יט] ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי:
[כ] היחברך כסא הוות יצר עמל עלי־חק:
[כא] יגודו על־נפש צדיק ודם נקי ירשיעו:
[כב] ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי:
[כג] וישב עליהם׀ את־אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו: פ