פרק כד
[א] אל־תקנא באנשי רעה ואל־תתאו להיות אתם:
[ב] כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה:
[ג] בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן:
[ד] ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים:
[ה] גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח:
[ו] כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ:
[ז] ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו:
[ח] מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו:
[ט] זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ:
[י] התרפית ביום צרה צר כחכה:
[יא] הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך:
[יב] כי־תאמר הן לא־ידענו זה הלא־תכן לבות׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו:
[יג] אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך:
[יד] כן׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת: פ
[טו] אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו:
[טז] כי שבע׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה:
[יז] בנפל אויביך אויבך אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך:
[יח] פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו: פ
[יט] אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים:
[כ] כי׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך:
[כא] ירא־את־יהוה בני ומלך עם־שונים אל־תתערב:
[כב] כי־פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע: פ
[כג] גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב:
[כד] אמר׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים:
[כה] ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב:
[כו] שפתים ישק משיב דברים נכחים:
[כז] הכן בחוץ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך: פ
[כח] אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך:
[כט] אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו: פ
[ל] על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב:
[לא] והנה עלה כלו׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה:
[לב] ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר:
[לג] מעט שנות מעט תנומות מעט׀ חבק ידים לשכב:
[לד] ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן: פ