פרק לא
[א] דברי למואל מלך משא אשר־יסרתו אמו:
[ב] מה־ברי ומה־בר־בטני ומה בר־נדרי:
[ג] אל־תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין:
[ד] אל למלכים׀ למואל אל למלכים שתו־יין ולרוזנים או אי שכר:
[ה] פן־ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל־בני־עני:
[ו] תנו־שכר לאובד ויין למרי נפש:
[ז] ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר־עוד: פ
[ח] פתח־פיך לאלם אל־דין כל־בני חלוף:
[ט] פתח־פיך שפט־צדק ודין עני ואביון: פ
[י] אשת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה:
[יא] בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר:
[יב] גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה:
[יג] דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה:
[יד] היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה:
[טו] ותקם׀ בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה:
[טז] זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע נטעה כרם:
[יז] חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה:
[יח] טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל בלילה נרה:
[יט] ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך:
[כ] כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון:
[כא] לא־תירא לביתה משלג כי כל־ביתה לבש שנים:
[כב] מרבדים עשתה־לה שש וארגמן לבושה:
[כג] נודע בשערים בעלה בשבתו עם־זקני־ארץ:
[כד] סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני:
[כה] עז־והדר לבושה ותשחק ליום אחרון:
[כו] פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על־לשונה:
[כז] צופיה הילכות הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל:
[כח] קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה:
[כט] רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה:
[ל] שקר החן והבל היפי אשה יראת־יהוה היא תתהלל:
[לא] תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה: