פרק ו
[א] בני אם־ערבת לרעך תקעת לזר כפיך:
[ב] נוקשת באמרי־פיך נלכדת באמרי־פיך:
[ג] עשה זאת אפוא ׀ בני והנצל כי באת בכף־רעך לך התרפס ורהב רעיך:
[ד] אל־תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך:
[ה] הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש: פ
[ו] לך־אל־נמלה עצל ראה דרכיה וחכם:
[ז] אשר אין־לה קצין שטר ומשל:
[ח] תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה:
[ט] עד־מתי עצל ׀ תשכב מתי תקום משנתך:
[י] מעט שנות מעט תנומות מעט׀ חבק ידים לשכב:
[יא] ובא־כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן: פ
[יב] אדם בליעל איש און הולך עקשות פה:
[יג] קרץ בעינו בעיניו מלל ברגלו ברגליו מרה באצבעתיו:
[יד] תהפכות׀ בלבו חרש רע בכל־עת מדנים מדינים ישלח:
[טו] על־כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא: פ
[טז] שש־הנה שנא יהוה ושבע תועבות תועבת נפשו:
[יז] עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם־נקי:
[יח] לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה:
[יט] יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים: פ
[כ] נצר בני מצות אביך ואל־תטש תורת אמך:
[כא] קשרם על־לבך תמיד ענדם על־גרגרתך:
[כב] בהתהלכך׀ תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך:
[כג] כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר:
[כד] לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה:
[כה] אל־תחמד יפיה בלבבך ואל־תקחך בעפעפיה:
[כו] כי בעד־אשה זונה עד־ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד: פ
[כז] היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה:
[כח] אם־יהלך איש על־הגחלים ורגליו לא תכוינה:
[כט] כן הבא אל־אשת רעהו לא ינקה כל־הנגע בה:
[ל] לא־יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב:
[לא] ונמצא ישלם שבעתים את־כל־הון ביתו יתן:
[לב] נאף אשה חסר־לב משחית נפשו הוא יעשנה:
[לג] נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה:
[לד] כי־קנאה חמת־גבר ולא־יחמול ביום נקם:
[לה] לא־ישא פני כל־כפר ולא־יאבה כי תרבה־שחד: פ