פרק ז
[א] בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך:
[ב] שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך:
[ג] קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך:
[ד] אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא:
[ה] לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה:
[ו] כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי:
[ז] וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב:
[ח] עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד:
[ט] בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה:
[י] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב:
[יא] המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה:
[יב] פעם׀ בחוץ פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב:
[יג] והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו:
[יד] זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי:
[טו] על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך:
[טז] מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים:
[יז] נפתי משכבי מר אהלים וקנמון:
[יח] לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים:
[יט] כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק:
[כ] צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו:
[כא] הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו:
[כב] הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח יבא וכעכס אל־מוסר אויל:
[כג] עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא:
[כד] ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי:
[כה] אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה:
[כו] כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה:
[כז] דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות: פ