פרק א
[א] איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע:
[ב] ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות:
[ג] ויהי מקנהו שבעת אלפי־צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד־בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל־בני־קדם:
[ד] והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם:
[ה] ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל־הימים: פ
[ו] ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתוכם:
[ז] ויאמר יהוה אל־השטן מאין תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה:
[ח] ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך על־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע:
[ט] ויען השטן את־יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים:
[י] הלא־את אתה שכת בעדו ובעד־ביתו ובעד כל־אשר־לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ:
[יא] ואולם שלח־נא ידך וגע בכל־אשר־לו אם־לא על־פניך יברכך:
[יב] ויאמר יהוה אל־השטן הנה כל־אשר־לו בידך רק אליו אל־תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה:
[יג] ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור:
[יד] ומלאך בא אל־איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על־ידיהם:
[טו] ותפל שבא ותקחם ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך:
[טז] עוד׀ זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן־השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך:
[יז] עוד׀ זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו׀ שלשה ראשים ויפשטו על־הגמלים ויקחום ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך:
[יח] עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור:
[יט] והנה רוח גדולה באה׀ מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על־הנערים וימותו ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך:
[כ] ויקם איוב ויקרע את־מעלו ויגז את־ראשו ויפל ארצה וישתחו:
[כא] ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך:
[כב] בכל־זאת לא־חטא איוב ולא־נתן תפלה לאלהים: פ