פרק יא
[א] ויען צפר הנעמתי ויאמר: פ
[ב] הרב דברים לא יענה ואם־איש שפתים יצדק:
[ג] בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם:
[ד] ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך:
[ה] ואולם מי־יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך:
[ו] ויגד־לך׀ תעלמות חכמה כי־כפלים לתושיה ודע כי־ישה לך אלוה מעונך:
[ז] החקר אלוה תמצא אם עד־תכלית שדי תמצא:
[ח] גבהי שמים מה־תפעל עמקה משאול מה־תדע:
[ט] ארכה מארץ מדה ורחבה מני־ים:
[י] אם־יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו:
[יא] כי־הוא ידע מתי־שוא וירא־און ולא יתבונן:
[יב] ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד:
[יג] אם־אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך:
[יד] אם־און בידך הרחיקהו ואל־תשכן באהליך עולה:
[טו] כי־אז׀ תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא:
[טז] כי־אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר:
[יז] ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה:
[יח] ובטחת כי־יש תקוה וחפרת לבטח תשכב:
[יט] ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים:
[כ] ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח־נפש: ס