פרק יב
[א] ויען איוב ויאמר: פ
[ב] אמנם כי אתם־עם ועמכם תמות חכמה:
[ג] גם־לי לבב׀ כמוכם לא־נפל אנכי מכם ואת־מי־אין כמו־אלה:
[ד] שחק לרעהו׀ אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים:
[ה] לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל:
[ו] ישליו אהלים׀ לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו:
[ז] ואולם שאל־נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד־לך:
[ח] או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים:
[ט] מי לא־ידע בכל־אלה כי יד־יהוה עשתה זאת:
[י] אשר בידו נפש כל־חי ורוח כל־בשר־איש:
[יא] הלא־אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם־לו:
[יב] בישישים חכמה וארך ימים תבונה:
[יג] עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה:
[יד] הן יהרוס ולא יבנה יסגר על־איש ולא יפתח:
[טו] הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ:
[טז] עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה:
[יז] מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל:
[יח] מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם:
[יט] מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף:
[כ] מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח:
[כא] שופך בוז על־נדיבים ומזיח אפיקים רפה:
[כב] מגלה עמקות מני־חשך ויצא לאור צלמות:
[כג] משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם:
[כד] מסיר לב ראשי עם־הארץ ויתעם בתהו לא־דרך:
[כה] ימששו־חשך ולא־אור ויתעם כשכור: