פרק יד
[א] אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע־רגז:
[ב] כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד:
[ג] אף־על־זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך:
[ד] מי־יתן טהור מטמא לא אחד:
[ה] אם חרוצים׀ ימיו מספר־חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר:
[ו] שעה מעליו ויחדל עד־ירצה כשכיר יומו:
[ז] כי יש לעץ תקוה אם־יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל:
[ח] אם־יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו:
[ט] מריח מים יפרח ועשה קציר כמו־נטע:
[י] וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו:
[יא] אזלו־מים מני־ים ונהר יחרב ויבש:
[יב] ואיש שכב ולא־יקום עד־בלתי שמים לא יקיצו ולא־יערו משנתם:
[יג] מי יתן׀ בשאול תצפנני תסתירני עד־שוב אפך תשית לי חק ותזכרני:
[יד] אם־ימות גבר היחיה כל־ימי צבאי איחל עד־בוא חליפתי:
[טו] תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף:
[טז] כי־עתה צעדי תספור לא־תשמר על־חטאתי:
[יז] חתם בצרור פשעי ותטפל על־עוני:
[יח] ואולם הר־נופל יבול וצור יעתק ממקמו:
[יט] אבנים׀ שחקו מים תשטף־ספיחיה עפר־ארץ ותקות אנוש האבדת:
[כ] תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו:
[כא] יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא־יבין למו:
[כב] אך־בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל: ס