פרק טו
[א] ויען אליפז התימני ויאמר: פ
[ב] החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו:
[ג] הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם:
[ד] אף־אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני־אל:
[ה] כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים:
[ו] ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך:
[ז] הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת:
[ח] הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה:
[ט] מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא:
[י] גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים:
[יא] המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך:
[יב] מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך:
[יג] כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין:
[יד] מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה:
[טו] הן בקדשו לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו:
[טז] אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה:
[יז] אחוך שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה:
[יח] אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם:
[יט] להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם:
[כ] כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ:
[כא] קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו:
[כב] לא־יאמין שוב מני־חשך וצפו וצפוי הוא אלי־חרב:
[כג] נדד הוא ללחם איה ידע׀ כי־נכון בידו יום־חשך:
[כד] יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך׀ עתיד לכידור:
[כה] כי־נטה אל־אל ידו ואל־שדי יתגבר:
[כו] ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו:
[כז] כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל:
[כח] וישכון׀ ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים:
[כט] לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם:
[ל] לא־יסור׀ מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו:
[לא] אל־יאמן בשו נתעה כי־שוא תהיה תמורתו:
[לב] בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה:
[לג] יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו:
[לד] כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד:
[לה] הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה: ס