פרק כ
[א] ויען צפר הנעמתי ויאמר: פ
[ב] לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי:
[ג] מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני:
[ד] הזאת ידעת מני־עד מני שים אדם עלי־ארץ:
[ה] כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי־רגע:
[ו] אם־יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע:
[ז] כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו:
[ח] כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה:
[ט] עין שזפתו ולא תוסיף ולא־עוד תשורנו מקומו:
[י] בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו:
[יא] עצמותיו מלאו עלומו עלומיו ועמו על־עפר תשכב:
[יב] אם־תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשנו:
[יג] יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו:
[יד] לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו:
[טו] חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל:
[טז] ראש־פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה:
[יז] אל־ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה:
[יח] משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס:
[יט] כי־רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו:
[כ] כי׀ לא־ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט:
[כא] אין־שריד לאכלו על־כן לא־יחיל טובו:
[כב] במלאות שפקו יצר לו כל־יד עמל תבאנו:
[כג] יהי׀ למלא בטנו ישלח־בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו:
[כד] יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה:
[כה] שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים:
[כו] כל־חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא־נפח ירע שריד באהלו:
[כז] יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו:
[כח] יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו:
[כט] זה׀ חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל: ס