פרק כא
[א] ויען איוב ויאמר: פ
[ב] שמעו שמוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם:
[ג] שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג:
[ד] האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי:
[ה] פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה:
[ו] ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות:
[ז] מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל:
[ח] זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם:
[ט] בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם:
[י] שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל:
[יא] ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון:
[יב] ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב:
[יג] יבלו יכלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו:
[יד] ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו:
[טו] מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו:
[טז] הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני:
[יז] כמה׀ נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו:
[יח] יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה:
[יט] אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע:
[כ] יראו עינו עיניו כידו ומחמת שדי ישתה:
[כא] כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו:
[כב] הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט:
[כג] זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו:
[כד] עטניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה:
[כה] וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה:
[כו] יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם:
[כז] הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו:
[כח] כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל׀ משכנות רשעים:
[כט] הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו:
[ל] כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו:
[לא] מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו:
[לב] והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד:
[לג] מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר:
[לד] ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל: ס