פרק כז
[א] ויסף איוב שאת משלו ויאמר: פ
[ב] חי־אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי:
[ג] כי־כל־עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי:
[ד] אם־תדברנה שפתי עולה ולשוני אם־יהגה רמיה:
[ה] חלילה לי אם־אצדיק אתכם עד־אגוע לא־אסיר תמתי ממני:
[ו] בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא־יחרף לבבי מימי:
[ז] יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול:
[ח] כי מה־תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו:
[ט] הצעקתו ישמע ׀ אל כי־תבוא עליו צרה:
[י] אם־על־שדי יתענג יקרא אלוה בכל־עת:
[יא] אורה אתכם ביד־אל אשר עם־שדי לא אכחד:
[יב] הן־אתם כלכם חזיתם ולמה־זה הבל תהבלו:
[יג] זה׀ חלק־אדם רשע ׀ עם־אל ונחלת עריצים משדי יקחו:
[יד] אם־ירבו בניו למו־חרב וצאצאיו לא ישבעו־לחם:
[טו] שרידו שרידיו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה:
[טז] אם־יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש:
[יז] יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק:
[יח] בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר:
[יט] עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו:
[כ] תשיגהו כמים בלהות לילה גנבתו סופה:
[כא] ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו:
[כב] וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח:
[כג] ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו: