פרק ג
[א] אחרי־כן פתח איוב את־פיהו ויקלל את־יומו: פ
[ב] ויען איוב ויאמר: פ
[ג] יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר:
[ד] היום ההוא יהי חשך אל־ידרשהו אלוה ממעל ואל־תופע עליו נהרה:
[ה] יגאלהו חשך וצלמות תשכן־עליו עננה יבעתהו כמרירי יום:
[ו] הלילה ההוא יקחהו אפל אל־יחד בימי שנה במספר ירחים אל־יבא:
[ז] הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־תבוא רננה בו:
[ח] יקבהו אררי־יום העתידים ערר לויתן:
[ט] יחשכו כוכבי נשפו יקו־לאור ואין ואל־יראה בעפעפי־שחר:
[י] כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני:
[יא] למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע:
[יב] מדוע קדמוני ברכים ומה־שדים כי אינק:
[יג] כי־עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז׀ ינוח לי:
[יד] עם־מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו:
[טו] או עם־שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף:
[טז] או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא־ראו אור:
[יז] שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח:
[יח] יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש:
[יט] קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו:
[כ] למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש:
[כא] המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים:
[כב] השמחים אלי־גיל ישישו כי ימצאו־קבר:
[כג] לגבר אשר־דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו:
[כד] כי־לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי:
[כה] כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי:
[כו] לא שלותי׀ ולא שקטתי ולא־נחתי ויבא רגז: ס