פרק ל
[א] ועתה׀ שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר־מאסתי אבותם לשית עם־כלבי צאני:
[ב] גם־כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח:
[ג] בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה:
[ד] הקטפים מלוח עלי־שיח ושרש רתמים לחמם:
[ה] מן־גו יגרשו יריעו עלימו כגנב:
[ו] בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים:
[ז] בין־שיחים ינהקו תחת חרול יספחו:
[ח] בני־נבל גם־בני בלי־שם נכאו מן־הארץ:
[ט] ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה:
[י] תעבוני רחקו מני ומפני לא־חשכו רק:
[יא] כי־יתרו יתרי פתח ויענני ורסן מפני שלחו:
[יב] על־ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם:
[יג] נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו:
[יד] כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו:
[טו] ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי:
[טז] ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי־עני:
[יז] לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון:
[יח] ברב־כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני:
[יט] הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר:
[כ] אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי:
[כא] תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני:
[כב] תשאני אל־רוח תרכיבני ותמגגני תשוה תושיה:
[כג] כי־ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל־חי:
[כד] אך לא־בעי ישלח־יד אם־בפידו להן שוע:
[כה] אם־לא בכיתי לקשה־יום עגמה נפשי לאביון:
[כו] כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל:
[כז] מעי רתחו ולא־דמו קדמני ימי־עני:
[כח] קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע:
[כט] אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה:
[ל] עורי שחר מעלי ועצמי־חרה מני־חרב:
[לא] ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים: