פרק לד
[א] ויען אליהוא ויאמר: פ
[ב] שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי:
[ג] כי־אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל:
[ד] משפט נבחרה־לנו נדעה בינינו מה־טוב:
[ה] כי־אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי:
[ו] על־משפטי אכזב אנוש חצי בלי־פשע:
[ז] מי־גבר כאיוב ישתה־לעג כמים:
[ח] וארח לחברה עם־פעלי און וללכת עם־אנשי־רשע:
[ט] כי־אמר לא יסכן־גבר ברצתו עם־אלהים:
[י] לכן׀ אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול:
[יא] כי פעל אדם ישלם־לו וכארח איש ימצאנו:
[יב] אף־אמנם אל לא־ירשיע ושדי לא־יעות משפט:
[יג] מי־פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה:
[יד] אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף:
[טו] יגוע כל־בשר יחד ואדם על־עפר ישוב:
[טז] ואם־בינה שמעה־זאת האזינה לקול מלי:
[יז] האף שונא משפט יחבוש ואם־צדיק כביר תרשיע:
[יח] האמר למלך בליעל רשע אל־נדיבים:
[יט] אשר לא־נשא׀ פני שרים ולא נכר־שוע לפני־דל כי־מעשה ידיו כלם:
[כ] רגע׀ ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד:
[כא] כי־עיניו על־דרכי־איש וכל־צעדיו יראה:
[כב] אין־חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און:
[כג] כי לא על־איש ישים עוד להלך אל־אל במשפט:
[כד] ירע כבירים לא־חקר ויעמד אחרים תחתם:
[כה] לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו:
[כו] תחת־רשעים ספקם במקום ראים:
[כז] אשר על־כן סרו מאחריו וכל־דרכיו לא השכילו:
[כח] להביא עליו צעקת־דל וצעקת עניים ישמע:
[כט] והוא ישקט׀ ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל־גוי ועל־אדם יחד:
[ל] ממלך אדם חנף ממקשי עם:
[לא] כי־אל־אל האמר נשאתי לא אחבל:
[לב] בלעדי אחזה אתה הרני אם־עול פעלתי לא אסיף:
[לג] המעמך ישלמנה׀ כי־מאסת כי־אתה תבחר ולא־אני ומה־ידעת דבר:
[לד] אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי:
[לה] איוב לא־בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל:
[לו] אבי יבחן איוב עד־נצח על־תשבת באנשי־און:
[לז] כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו ישפוק וירב אמריו לאל: ס