פרק לו
[א] ויסף אליהוא ויאמר: פ
[ב] כתר־לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים:
[ג] אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן־צדק:
[ד] כי־אמנם לא־שקר מלי תמים דעות עמך:
[ה] הן־אל כביר ולא ימאס כביר כח לב:
[ו] לא־יחיה רשע ומשפט עניים יתן:
[ז] לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו:
[ח] ואם־אסורים בזקים ילכדון בחבלי־עני:
[ט] ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו:
[י] ויגל אזנם למוסר ויאמר כי־ישובון מאון:
[יא] אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים:
[יב] ואם־לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי־דעת:
[יג] וחנפי־לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם:
[יד] תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים:
[טו] יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם:
[טז] ואף הסיתך׀ מפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן:
[יז] ודין־רשע מלאת דין ומשפט יתמכו:
[יח] כי־חמה פן־יסיתך בספק ורב־כפר אל־יטך:
[יט] היערך שועך לא בצר וכל מאמצי־כח:
[כ] אל־תשאף הלילה לעלות עמים תחתם:
[כא] השמר אל־תפן אל־און כי־על־זה בחרת מעני:
[כב] הן־אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה:
[כג] מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה:
[כד] זכר כי־תשגיא פעלו אשר שררו אנשים:
[כה] כל־אדם חזו־בו אנוש יביט מרחוק:
[כו] הן־אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר:
[כז] כי יגרע נטפי־מים יזקו מטר לאדו:
[כח] אשר־יזלו שחקים ירעפו עלי׀ אדם רב:
[כט] אף אם־יבין מפרשי־עב תשאות סכתו:
[ל] הן־פרש עליו אורו ושרשי הים כסה:
[לא] כי־בם ידין עמים יתן־אכל למכביר:
[לב] על־כפים כסה־אור ויצו עליה במפגיע:
[לג] יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה: