פרק לז
[א] אף־לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו:
[ב] שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא:
[ג] תחת־כל־השמים ישרהו ואורו על־כנפות הארץ:
[ד] אחריו׀ ישאג־קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי־ישמע קולו:
[ה] ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע:
[ו] כי לשלג׀ יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו:
[ז] ביד־כל־אדם יחתום לדעת כל־אנשי מעשהו:
[ח] ותבוא חיה במו־ארב ובמעונתיה תשכן:
[ט] מן־החדר תבוא סופה וממזרים קרה:
[י] מנשמת־אל יתן־קרח ורחב מים במוצק:
[יא] אף־ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו:
[יב] והוא מסבות׀ מתהפך בתחבולתו בתחבולתיו לפעלם כל אשר יצום׀ על־פני תבל ארצה:
[יג] אם־לשבט אם־לארצו אם־לחסד ימצאהו:
[יד] האזינה זאת איוב עמד והתבונן׀ נפלאות אל:
[טו] התדע בשום־אלוה עליהם והפיע אור עננו:
[טז] התדע על־מפלשי־עב מפלאות תמים דעים:
[יז] אשר־בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום:
[יח] תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק:
[יט] הודיענו מה־נאמר לו לא־נערך מפני־חשך:
[כ] היספר־לו כי אדבר אם־אמר איש כי יבלע:
[כא] ועתה׀ לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם:
[כב] מצפון זהב יאתה על־אלוה נורא הוד:
[כג] שדי לא־מצאנהו שגיא־כח ומשפט ורב־צדקה לא יענה:
[כד] לכן יראוהו אנשים לא־יראה כל־חכמי־לב: פ