פרק לח
[א] ויען־יהוה את־איוב מנהסערה מן ׀ הסערה ויאמר:
[ב] מי זה׀ מחשיך עצה במלין בלי־דעת:
[ג] אזר־נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני:
[ד] איפה היית ביסדי־ארץ הגד אם־ידעת בינה:
[ה] מי־שם ממדיה כי תדע או מי־נטה עליה קו:
[ו] על־מה אדניה הטבעו או מי־ירה אבן פנתה:
[ז] ברן־יחד כוכבי בקר ויריעו כל־בני אלהים:
[ח] ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא:
[ט] בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו:
[י] ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים:
[יא] ואמר עד־פה תבוא ולא תסיף ופא־ישית בגאון גליך:
[יב] המימיך צוית בקר ידעתה ידעת שחר השחר מקמו:
[יג] לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה:
[יד] תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש:
[טו] וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר:
[טז] הבאת עד־נבכי־ים ובחקר תהום התהלכת:
[יז] הנגלו לך שערי־מות ושערי צלמות תראה:
[יח] התבננת עד־רחבי־ארץ הגד אם־ידעת כלה:
[יט] אי־זה הדרך ישכן־אור וחשך אי־זה מקמו:
[כ] כי תקחנו אל־גבולו וכי־תבין נתיבות ביתו:
[כא] ידעת כי־אז תולד ומספר ימיך רבים:
[כב] הבאת אל־אצרות שלג ואוצרות ברד תראה:
[כג] אשר־חשכתי לעת־צר ליום קרב ומלחמה:
[כד] אי־זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי־ארץ:
[כה] מי־פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות:
[כו] להמטיר על־ארץ לא־איש מדבר לא־אדם בו:
[כז] להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא:
[כח] היש־למטר אב או מי־הוליד אגלי־טל:
[כט] מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו:
[ל] כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו:
[לא] התקשר מעדנות כימה או־משכות כסיל תפתח:
[לב] התציא מזרות בעתו ועיש על־בניה תנחם:
[לג] הידעת חקות שמים אם־תשים משטרו בארץ:
[לד] התרים לעב קולך ושפעת־מים תכסך:
[לה] התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו:
[לו] מי־שת בטחות חכמה או מי־נתן לשכוי בינה:
[לז] מי־יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב:
[לח] בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו:
[לט] התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא:
[מ] כי־ישחו במעונות ישבו בסכה למו־ארב:
[מא] מי יכין לערב צידו כי־ילדו ילדיו אל־אל ישועו יתעו לבלי־אכל: