פרק ד
[א] ויען אליפז התימני ויאמר: פ
[ב] הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל:
[ג] הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק:
[ד] כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ:
[ה] כי עתה׀ תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל:
[ו] הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך:
[ז] זכר־נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו:
[ח] כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו:
[ט] מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו:
[י] שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו:
[יא] ליש אבד מבלי־טרף ובני לביא יתפרדו:
[יב] ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו:
[יג] בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על־אנשים:
[יד] פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד:
[טו] ורוח על־פני יחלף תסמר שערת בשרי:
[טז] יעמד׀ ולא־אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע:
[יז] האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר־גבר:
[יח] הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה:
[יט] אף׀ שכני בתי־חמר אשר־בעפר יסודם ידכאום לפני־עש:
[כ] מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו:
[כא] הלא־נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה: