פרק ה
[א] קרא־נא היש עונך ואל־מי מקדשים תפנה:
[ב] כי־לאויל יהרג־כעש ופתה תמית קנאה:
[ג] אני־ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם:
[ד] ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל:
[ה] אשר קצירו׀ רעב יאכל ואל־מצנים יקחהו ושאף צמים חילם:
[ו] כי׀ לא־יצא מעפר און ומאדמה לא־יצמח עמל:
[ז] כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף:
[ח] אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים דברתי:
[ט] עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד־אין מספר:
[י] הנתן מטר על־פני־ארץ ושלח מים על־פני חוצות:
[יא] לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע:
[יב] מפר מחשבות ערומים ולא־תעשנה ידיהם תשיה:
[יג] לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה:
[יד] יומם יפגשו־חשך וכלילה ימששו בצהרים:
[טו] וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון:
[טז] ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה:
[יז] הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל־תמאס:
[יח] כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו וידיו תרפינה:
[יט] בשש צרות יצילך ובשבע׀ לא־יגע בך רע:
[כ] ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב:
[כא] בשוט לשון תחבא ולא־תירא משד כי יבוא:
[כב] לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל־תירא:
[כג] כי עם־אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה־לך:
[כד] וידעת כי־שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:
[כה] וידעת כי־רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ:
[כו] תבוא בכלח אלי־קבר כעלות גדיש בעתו:
[כז] הנה־זאת חקרנוה כן־היא שמענה ואתה דע־לך: ס