פרק ט
[א] ויען איוב ויאמר: פ
[ב] אמנם ידעתי כי־כן ומה־יצדק אנוש עם־אל:
[ג] אם־יחפץ לריב עמו לא־יעננו אחת מני־אלף:
[ד] חכם לבב ואמיץ כח מי־הקשה אליו וישלם:
[ה] המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו:
[ו] המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון:
[ז] האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם:
[ח] נטה שמים לבדו ודורך על־במתי ים:
[ט] עשה־עש כסיל וכימה וחדרי תמן:
[י] עשה גדלות עד־אין חקר ונפלאות עד־אין מספר:
[יא] הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא־אבין לו:
[יב] הן יחתף מי ישיבנו מי־יאמר אליו מה־תעשה:
[יג] אלוה לא־ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב:
[יד] אף כי־אנכי אעננו אבחרה דברי עמו:
[טו] אשר אם־צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן:
[טז] אם־קראתי ויענני לא־אאמין כי־יאזין קולי:
[יז] אשר־בשערה ישופני והרבה פצעי חנם:
[יח] לא־יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים:
[יט] אם־לכח אמיץ הנה ואם־למשפט מי יועידני:
[כ] אם־אצדק פי ירשיעני תם־אני ויעקשני:
[כא] תם־אני לא־אדע נפשי אמאס חיי:
[כב] אחת היא על־כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה:
[כג] אם־שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג:
[כד] ארץ׀ נתנה ביד־רשע פני־שפטיה יכסה אם־לא אפוא מי־הוא:
[כה] וימי קלו מני־רץ ברחו לא־ראו טובה:
[כו] חלפו עם־אניות אבה כנשר יטוש עלי־אכל:
[כז] אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה:
[כח] יגרתי כל־עצבתי ידעתי כי־לא תנקני:
[כט] אנכי ארשע למה־זה הבל איגע:
[ל] אם־התרחצתי במו־במי־שלג והזכותי בבר כפי:
[לא] אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי:
[לב] כי־לא־איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט:
[לג] לא יש־בינינו מוכיח ישת ידו על־שנינו:
[לד] יסר מעלי שבטו ואמתו אל־תבעתני:
[לה] אדברה ולא איראנו כי לא־כן אנכי עמדי: