פרק יא
[ששי] [א] וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר אלהם:
[ב] דברו אל־בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל־הבהמה אשר על־הארץ:
[ג] כל׀ מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו:
[ד] אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם:
[ה] ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם:
[ו] ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם:
[ז] ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם:
[ח] מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם:
[ט] את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו:
[י] וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם:
[יא] ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו:
[יב] כל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם:
[יג] ואת־אלה תשקצו מן־העוף לא יאכלו שקץ הם את־הנשר ואת־הפרס ואת העזניה:
[יד] ואת־הדאה ואת־האיה למינה:
[טו] את כל־ערב למינו:
[טז] ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו:
[יז] ואת־הכוס ואת־השלך ואת־הינשוף:
[יח] ואת־התנשמת ואת־הקאת ואת־הרחם:
[יט] ואת החסידה האנפה למינה ואת־הדוכיפת ואת־העטלף:
[כ] כל שרץ העוף ההלך על־ארבע שקץ הוא לכם:
[כא] אך את־זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על־ארבע אשר־לא לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על־הארץ:
[כב] את־אלה מהם תאכלו את־הארבה למינו ואת־הסלעם למינהו ואת־החרגל למינהו ואת־החגב למינהו:
[כג] וכל שרץ העוף אשר־לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם:
[כד] ולאלה תטמאו כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב:
[כה] וכל־הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב:
[כו] לכל־הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע׀ איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל־הנגע בהם יטמא:
[כז] וכל׀ הולך על־כפיו בכל־החיה ההלכת על־ארבע טמאים הם לכם כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב:
[כח] והנשא את־נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב טמאים המה לכם: ס
[כט] וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על־הארץ החלד והעכבר והצב למינהו:
[ל] והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת:
[לא] אלה הטמאים לכם בכל־השרץ כל־הנגע בהם במתם יטמא עד־הערב:
[לב] וכל אשר־יפל־עליו מהם ׀ במתם יטמא מכל־כלי־עץ או בגד או־עור או שק כל־כלי אשר־יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד־הערב וטהר:
[שביעי] [לג] וכל־כלי־חרש אשר־יפל מהם אל־תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו:
[לד] מכל־האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל־משקה אשר ישתה בכל־כלי יטמא:
[לה] וכל אשר־יפל מנבלתם ׀ עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם:
[לו] אך מעין ובור מקוה־מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא:
[לז] וכי יפל מנבלתם על־כל־זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא:
[לח] וכי יתן־מים על־זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם: ס
[לט] וכי ימות מן־הבהמה אשר־היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד־הערב:
[מ] והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב והנשא את־נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב:
[מא] וכל־השרץ השרץ על־הארץ שקץ הוא לא יאכל:
[מב] כל הולך על־גחון וכל׀ הולך על־ארבע עד כל־מרבה רגלים לכל־השרץ השרץ על־הארץ לא תאכלום כי־שקץ הם:
[מג] אל־תשקצו את־נפשתיכם בכל־השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם:
[מד] כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את־נפשתיכם בכל־השרץ הרמש על־הארץ:
[מפטיר] [מה] כי׀ אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני:
[מו] זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל־נפש השרצת על־הארץ:
[מז] להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל: פ