פרק יג
[א] וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר:
[ב] אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים:
[ג] וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך ׀ לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו:
[ד] ואם־בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין־מראה מן־העור ושערה לא־הפך לבן והסגיר הכהן את־הנגע שבעת ימים:
[ה] וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא־פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית:
[שני] [ו] וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא־פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר:
[ז] ואם־פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל־הכהן לטהרתו ונראה שנית אל־הכהן:
[ח] וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא: פ
[ט] נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל־הכהן:
[י] וראה הכהן והנה שאת־לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת:
[יא] צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא:
[יב] ואם־פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל־עור הנגע מראשו ועד־רגליו לכל־מראה עיני הכהן:
[יג] וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את־כל־בשרו וטהר את־הנגע כלו הפך לבן טהור הוא:
[יד] וביום הראות בו בשר חי יטמא:
[טו] וראה הכהן את־הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא:
[טז] או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל־הכהן:
[יז] וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את־הנגע טהור הוא: פ
[שלישי] [יח] ובשר כי־יהיה בו־בערו שחין ונרפא:
[יט] והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל־הכהן:
[כ] וראה הכהן והנה מראה שפל מן־העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע־צרעת הוא בשחין פרחה:
[כא] ואם׀ יראנה הכהן והנה אין־בה שער לבן ושפלה איננה מן־העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים:
[כב] ואם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא:
[כג] ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן: ס
[רביעי] [כד] או בשר כי־יהיה בערו מכות־אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה:
[כה] וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן־העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא:
[כו] ואם׀ יראנה הכהן והנה אין־בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן־העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים:
[כז] וראהו הכהן ביום השביעי אם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא:
[כח] ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא־פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי־צרבת המכוה הוא: פ
[חמישי] [כט] ואיש או אשה כי־יהיה בו נגע בראש או בזקן:
[ל] וראה הכהן את־הנגע והנה מראהו עמק מן־העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא:
[לא] וכי־יראה הכהן את־נגע הנתק והנה אין־מראהו עמק מן־העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את־נגע הנתק שבעת ימים:
[לב] וראה הכהן את־הנגע ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק ולא־היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן־העור:
[לג] והתגלח ואת־הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את־הנתק שבעת ימים שנית:
[לד] וראה הכהן את־הנתק ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן־העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר:
[לה] ואם־פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו:
[לו] וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא־יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא:
[לז] ואם־בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח־בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן: ס
[לח] ואיש או־אשה כי־יהיה בעור־בשרם בהרת בהרת לבנת:
[לט] וראה הכהן והנה בעור־בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא: ס
[ששי] [מ] ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא:
[מא] ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא:
[מב] וכי־יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו:
[מג] וראה אתו הכהן והנה שאת־הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר:
[מד] איש־צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו:
[מה] והצרוע אשר־בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל־שפם יעטה וטמא ׀ טמא יקרא:
[מו] כל־ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו: ס
[מז] והבגד כי־יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים:
[מח] או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל־מלאכת עור:
[מט] והיה הנגע ירקרק׀ או אדמדם בבגד או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור נגע צרעת הוא והראה את־הכהן:
[נ] וראה הכהן את־הנגע והסגיר את־הנגע שבעת ימים:
[נא] וראה את־הנגע ביום השביעי כי־פשה הנגע בבגד או־בשתי או־בערב או בעור לכל אשר־יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא:
[נב] ושרף את־הבגד או את־השתי׀ או את־הערב בצמר או בפשתים או את־כל־כלי העור אשר־יהיה בו הנגע כי־צרעת ממארת הוא באש תשרף:
[נג] ואם יראה הכהן והנה לא־פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל־כלי־עור:
[נד] וצוה הכהן וכבסו את אשר־בו הנגע והסגירו שבעת־ימים שנית:
[שביעי] [נה] וראה הכהן אחרי׀ הכבס את־הנגע והנה לא־הפך הנגע את־עינו והנגע לא־פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו:
[נו] ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן־הבגד או מן־העור או מן־השתי או מן־הערב:
[מפטיר] [נז] ואם־תראה עוד בבגד או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר־בו הנגע:
[נח] והבגד או־השתי או־הערב או־כל־כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר:
[נט] זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר׀ או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו: פ