פרק טו
[א] וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר:
[ב] דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא:
[ג] וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את־זובו או־החתים בשרו מזובו טמאתו הוא:
[ד] כל־המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל־הכלי אשר־ישב עליו יטמא:
[ה] ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[ו] והישב על־הכלי אשר־ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[ז] והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[ח] וכי־ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[ט] וכל־המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא:
[י] וכל־הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד־הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[יא] וכל אשר יגע־בו הזב וידיו לא־שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[יב] וכלי־חרש אשר־יגע־בו הזב ישבר וכל־כלי־עץ ישטף במים:
[יג] וכי־יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר:
[יד] וביום השמיני יקח־לו שתי תרים או שני בני יונה ובא׀ לפני יהוה אל־פתח אהל מועד ונתנם אל־הכהן:
[טו] ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו: ס
[ששי] [טז] ואיש כי־תצא ממנו שכבת־זרע ורחץ במים את־כל־בשרו וטמא עד־הערב:
[יז] וכל־בגד וכל־עור אשר־יהיה עליו שכבת־זרע וכבס במים וטמא עד־הערב:
[יח] ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת־זרע ורחצו במים וטמאו עד־הערב: פ
[יט] ואשה כי־תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל־הנגע בה יטמא עד־הערב:
[כ] וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר־תשב עליו יטמא:
[כא] וכל־הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[כב] וכל־הנגע בכל־כלי אשר־תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[כג] ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב:
[כד] ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל־המשכב אשר־ישכב עליו יטמא: ס
[כה] ואשה כי־יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת־נדתה או כי־תזוב על־נדתה כל־ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא:
[כו] כל־המשכב אשר־תשכב עליו כל־ימי זובה כמשכב נדתה יהיה־לה וכל־הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה:
[כז] וכל־הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב:
[כח] ואם־טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:
[שביעי] [כט] וביום השמיני תקח־לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל־הכהן אל־פתח אהל מועד:
[ל] ועשה הכהן את־האחד חטאת ואת־האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה:
[מפטיר] [לא] והזרתם את־בני־ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את־משכני אשר בתוכם:
[לב] זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת־זרע לטמאה־בה:
[לג] והדוה בנדתה והזב את־זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם־טמאה: פ