פרק ב
[א] ונפש כי־תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה:
[ב] והביאה אל־בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל־לבנתה והקטיר הכהן את־אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה:
[ג] והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה: ס
[ד] וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן: ס
[ה] ואם־מנחה על־המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה:
[ו] פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא: ס
[שלישי] [ז] ואם־מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה:
[ח] והבאת את־המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל־הכהן והגישה אל־המזבח:
[ט] והרים הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה:
[י] והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה:
[יא] כל־המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל־שאר וכל־דבש לא־תקטירו ממנו אשה ליהוה:
[יב] קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל־המזבח לא־יעלו לריח ניחח:
[יג] וכל־קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל־קרבנך תקריב מלח: ס
[יד] ואם־תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך:
[טו] ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא:
[טז] והקטיר הכהן את־אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל־לבנתה אשה ליהוה: פ