פרק כ
[חמישי] [א] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[ב] ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר׀ הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן:
[ג] ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי:
[ד] ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו:
[ה] ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת׀ כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם:
[ו] והנפש אשר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו:
[ז] והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם:
[ששי] [ח] ושמרתם את־חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם:
[ט] כי־איש איש אשר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו:
[י] ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת:
[יא] ואיש אשר ישכב את־אשת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שניהם דמיהם בם:
[יב] ואיש אשר ישכב את־כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם:
[יג] ואיש אשר ישכב את־זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם:
[יד] ואיש אשר יקח את־אשה ואת־אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם:
[טו] ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו:
[טז] ואשה אשר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם:
[יז] ואיש אשר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא:
[יח] ואיש אשר־ישכב את־אשה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והוא גלתה את־מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם:
[יט] וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שארו הערה עונם ישאו:
[כ] ואיש אשר ישכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו:
[כא] ואיש אשר יקח את־אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו:
[כב] ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה:
[שביעי] [כג] ולא תלכו בחקת הגוי אשר־אני משלח מפניכם כי את־כל־אלה עשו ואקץ בם:
[כד] ואמר לכם אתם תירשו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר־הבדלתי אתכם מן־העמים:
[מפטיר] [כה] והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשקצו את־נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר־הבדלתי לכם לטמא:
[כו] והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי:
[כז] ואיש או־אשה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם: פ