פרק כא
{פרשת אמר} [א] ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־יטמא בעמיו:
[ב] כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו:
[ג] ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא:
[ד] לא יטמא בעל בעמיו להחלו:
[ה] לא־יקרחה יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת:
[ו] קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש:
[ז] אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו:
[ח] וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם:
[ט] ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף: ס
[י] והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו ׀ שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם:
[יא] ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא:
[יב] ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה:
[יג] והוא אשה בבתוליה יקח:
[יד] אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה:
[טו] ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו: ס
[שני] [טז] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[יז] דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו:
[יח] כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע:
[יט] או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד:
[כ] או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך:
[כא] כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב:
[כב] לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל:
[כג] אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשי כי אני יהוה מקדשם:
[כד] וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל: פ