פרק כה
{פרשת בהר סיני} [א] וידבר יהוה אל־משה בהר סיני לאמר:
[ב] דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה:
[ג] שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את־תבואתה:
[ד] ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:
[ה] את ספיח קצירך לא תקצור ואת־ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ:
[ו] והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך:
[ז] ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל: ס
[ח] וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה:
[ט] והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם:
[י] וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו:
[יא] יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את־ספיחיה ולא תבצרו את־נזריה:
[יב] כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן־השדה תאכלו את־תבואתה:
[יג] בשנת היובל הזאת תשבו איש אל־אחזתו:
[שני] [יד] וכי־תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל־תונו איש את־אחיו:
[טו] במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני־תבואת ימכר־לך:
[טז] לפי׀ רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך:
[יז] ולא תונו איש את־עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם:
[יח] ועשיתם את־חקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על־הארץ לבטח:
[שלישי] [יט] ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה:
[כ] וכי תאמרו מה־נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את־תבואתנו:
[כא] וצויתי את־ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את־התבואה לשלש השנים:
[כב] וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־התבואה ישן עד׀ השנה התשיעת עד־בוא תבואתה תאכלו ישן:
[כג] והארץ לא תמכר לצמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי:
[כד] ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ: ס
[רביעי] [כה] כי־ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו:
[כו] ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו:
[כז] וחשב את־שני ממכרו והשיב את־העדף לאיש אשר מכר־לו ושב לאחזתו:
[כח] ואם לא־מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו: ס
[חמישי] [כט] ואיש כי־ימכר בית־מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד־תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו:
[ל] ואם לא־יגאל עד־מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר־בעיר אשר־לא לו חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל:
[לא] ובתי החצרים אשר אין־להם חמה סביב על־שדה הארץ יחשב גאלה תהיה־לו וביבל יצא:
[לב] וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים:
[לג] ואשר יגאל מן־הלוים ויצא ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל:
[לד] ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי־אחזת עולם הוא להם: ס
[לה] וכי־ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך:
[לו] אל־תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך:
[לז] את־כספך לא־תתן לו בנשך ובמרבית לא־תתן אכלך:
[לח] אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את־ארץ כנען להיות לכם לאלהים: ס
[ששי] [לט] וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא־תעבד בו עבדת עבד:
[מ] כשכיר כתושב יהיה עמך עד־שנת היבל יעבד עמך:
[מא] ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבתיו ישוב:
[מב] כי־עבדי הם אשר־הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד:
[מג] לא־תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך:
[מד] ועבדך ואמתך אשר יהיו־לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה:
[מה] וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה:
[מו] והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו לא־תרדה בו בפרך: ס
[שביעי] [מז] וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר:
[מח] אחרי נמכר גאלה תהיה־לו אחד מאחיו יגאלנו:
[מט] או־דדו או בן־דדו יגאלנו או־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ידו ונגאל:
[נ] וחשב עם־קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו:
[נא] אם־עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו:
[נב] ואם־מעט נשאר בשנים עד־שנת היבל וחשב־לו כפי שניו ישיב את־גאלתו:
[נג] כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא־ירדנו בפרך לעיניך:
[נד] ואם־לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו:
[מפטיר] [נה] כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: