פרק כו
[א] לא־תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם:
[ב] את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה: פ
{פרשת בחקתי} [ג] אם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אתם:
[ד] ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו:
[ה] והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:
[שני] [ו] ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן־הארץ וחרב לא־תעבר בארצכם:
[ז] ורדפתם את־איביכם ונפלו לפניכם לחרב:
[ח] ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב:
[ט] ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אתכם:
[שלישי] [י] ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו:
[יא] ונתתי משכני בתוככם ולא־תגעל נפשי אתכם:
[יב] והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם:
[יג] אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות: פ
[יד] ואם־לא תשמעו לי ולא תעשו את כל־המצות האלה:
[טו] ואם־בחקתי תמאסו ואם את־משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את־כל־מצותי להפרכם את־בריתי:
[טז] אף־אני אעשה־זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את־השחפת ואת־הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם:
[יז] ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין־רדף אתכם:
[יח] ואם־עד־אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על־חטאתיכם:
[יט] ושברתי את־גאון עזכם ונתתי את־שמיכם כברזל ואת־ארצכם כנחשה:
[כ] ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את־יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו:
[כא] ואם־תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם:
[כב] והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את־בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם:
[כג] ואם־באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי:
[כד] והלכתי אף־אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שבע על־חטאתיכם:
[כה] והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד־אויב:
[כו] בשברי לכם מטה־לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו: ס
[כז] ואם־בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי:
[כח] והלכתי עמכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שבע על־חטאתיכם:
[כט] ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו:
[ל] והשמדתי את־במתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריכם על־פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם:
[לא] ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם:
[לב] והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה:
[לג] ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה:
[לד] אז תרצה הארץ את־שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את־שבתתיה:
[לה] כל־ימי השמה תשבת את אשר לא־שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה:
[לו] והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת־חרב ונפלו ואין רדף:
[לז] וכשלו איש־באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני איביכם:
[לח] ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם:
[לט] והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו:
[מ] והתודו את־עונם ואת־עון אבתם במעלם אשר מעלו־בי ואף אשר־הלכו עמי בקרי:
[מא] אף־אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את־עונם:
[מב] וזכרתי את־בריתי יעקוב ואף את־בריתי יצחק ואף את־בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר:
[מג] והארץ תעזב מהם ותרץ את־שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את־עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת־חקתי געלה נפשם:
[מד] ואף־גם־זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם:
[מה] וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני יהוה:
[מו] אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד־משה: פ