פרק ב
[א] אני חבצלת השרון שושנת העמקים:
[ב] כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות:
[ג] כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי:
[ד] הביאני אל־בית היין ודגלו עלי אהבה:
[ה] סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי־חולת אהבה אני:
[ו] שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני:
[ז] השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ: ס
[ח] קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההרים מקפץ על־הגבעות:
[ט] דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה־זה עומד אחר כתלנו משגיח מן־החלנות מציץ מן־החרכים:
[י] ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך:
[יא] כי־הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו:
[יב] הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו:
[יג] התאנה חנטה פגיה והגפנים ׀ סמדר נתנו ריח קומי לכי לך רעיתי יפתי ולכי־לך: ס
[יד] יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את־מראיך השמיעני את־קולך כי־קולך ערב ומראיך נאוה: ס
[טו] אחזו־לנו שעלים שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר:
[טז] דודי לי ואני לו הרעה בשושנים:
[יז] עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר: ס