פרק א
[א] ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו:
[ב] ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני־בניו׀ מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי־מואב ויהיו־שם:
[ג] וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה:
[ד] וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים:
[ה] וימתו גם־שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה:
[ו] ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי־פקד יהוה את־עמו לתת להם לחם:
[ז] ותצא מן־המקום אשר היתה־שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל־ארץ יהודה:
[ח] ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יעש יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם־המתים ועמדי:
[ט] יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה:
[י] ותאמרנה־לה כי־אתך נשוב לעמך:
[יא] ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד־לי בנים במעי והיו לכם לאנשים:
[יב] שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש־לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים:
[יג] הלהן ׀ תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי־מר־לי מאד מכם כי־יצאה בי יד־יהוה:
[יד] ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה:
[טו] ותאמר הנה שבה יבמתך אל־עמה ואל־אלהיה שובי אחרי יבמתך:
[טז] ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי:
[יז] באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך:
[יח] ותרא כי־מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה:
[יט] ותלכנה שתיהם עד־בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל־העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי:
[כ] ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד:
[כא] אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי:
[כב] ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים: