פרק א
[א] דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם:
[ב] הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל:
[ג] מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש:
[ד] דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת:
[ה] וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם:
[ו] הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב ׀ סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח:
[ז] כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת:
[ח] כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע:
[ט] מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש:
[י] יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו:
[יא] אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה: פ
[יב] אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם:
[יג] ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא׀ ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו:
[יד] ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח:
[טו] מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות:
[טז] דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת:
[יז] ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח:
[יח] כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: