פרק יב
[א] וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ:
[ב] עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם:
[ג] ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות:
[ד] וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר:
[ה] גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים:
[ו] עד אשר לא־ירחק ירתק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור:
[ז] וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה:
[ח] הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל:
[ט] ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה:
[י] בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת:
[יא] דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד:
[יב] ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר:
[יג] סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם:
[יד] כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע: