פרק ד
[א] ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה׀ דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם:
[ב] ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה:
[ג] וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש:
[ד] וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח:
[ה] הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו:
[ו] טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח:
[ז] ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש:
[ח] יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־עיניו עינו לא־תשבע עשר ולמי׀ אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא:
[ט] טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם:
[י] כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו:
[יא] גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם:
[יב] ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק:
[יג] טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד:
[יד] כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש:
[טו] ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו:
[טז] אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח:
[יז] שמר רגליך רגלך כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע: