פרק א
[א] ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד־כוש שבע ועשרים ומאה מדינה:
[ב] בימים ההם כשבת׀ המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה:
[ג] בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל־שריו ועבדיו חיל׀ פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו:
[ד] בהראתו את־עשר כבוד מלכותו ואת־יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום:
[ה] ובמלואת׀ הימים האלה עשה המלך לכל־העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד־קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך:
[ו] חור׀ כרפס ותכלת אחוז בחבלי־בוץ וארגמן על־גלילי כסף ועמודי שש מטות׀ זהב וכסף על רצפת בהט־ושש ודר וסחרת:
[ז] והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך:
[ח] והשתיה כדת אין אנס כי־כן׀ יסד המלך על כל־רב ביתו לעשות כרצון איש־ואיש:
[ט] גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש: ס
[י] ביום השביעי כטוב לב־המלך ביין אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את־פני המלך אחשורוש:
[יא] להביא את־ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את־יפיה כי־טובת מראה היא:
[יב] ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו:
[יג] ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי־כן דבר המלך לפני כל־ידעי דת ודין:
[יד] והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי׀ פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות:
[טו] כדת מה־לעשות במלכה ושתי על׀ אשר לא־עשתה את־מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים: פ
[טז] ויאמר מומכן ממוכן לפני המלך והשרים לא על־המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על־כל־השרים ועל־כל־העמים אשר בכל־מדינות המלך אחשורוש:
[יז] כי־יצא דבר־המלכה על־כל־הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את־ושתי המלכה לפניו ולא־באה:
[יח] והיום הזה תאמרנה׀ שרות פרס־ומדי אשר שמעו את־דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף:
[יט] אם־על־המלך טוב יצא דבר־מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס־ומדי ולא יעבור אשר לא־תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה:
[כ] ונשמע פתגם המלך אשר־יעשה בכל־מלכותו כי רבה היא וכל־הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד־קטן:
[כא] וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן:
[כב] וישלח ספרים אל־כל־מדינות המלך אל־מדינה ומדינה ככתבה ואל־עם ועם כלשונו להיות כל־איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו: פ