פרק ב
[א] ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו:
[ב] ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך:
[ג] ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום:
[ד] וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך לעבדך ופשרא נחוא:
[ה] ענה מלכא ואמר לכשדיא לכשדאי מלתה מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון:
[ו] והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני:
[ז] ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה:
[ח] ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא:
[ט] די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני:
[י] ענו כשדיא כשדאי קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי:
[יא] ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי:
[יב] כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל:
[יג] ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה: ס
[יד] באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל:
[טו] ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל:
[טז] ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא: ס
[יז] אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע:
[יח] ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא על־רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל:
[יט] אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא:
[כ] ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא:
[כא] והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה:
[כב] הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא ונהורא עמה שרא:
[כג] לך׀ אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא:
[כד] כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל׀ וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא: ס
[כה] אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע:
[כו] ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך האיתך כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה:
[כז] ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזא די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא:
[כח] ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא: ס
[כט] אנתה אנת מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא:
[ל] ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע: ס
[לא] אנתה אנת מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל:
[לב] הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש:
[לג] שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון מנהין די פרזל ומנהון ומנהין די חסף:
[לד] חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון:
[לה] באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא׀ די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל־ארעא:
[לו] דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא:
[לז] אנתה אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך:
[לח] ובכל־די דארין דירין בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה־אנת־הוא ראשה די דהבא:
[לט] ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא ארע מנך ומלכו תליתיא תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא:
[מ] ומלכו רביעיה רביעאה תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלן תדק ותרע:
[מא] ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון מנהין חסף די־פחר ומנהון ומנהין פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די־פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא:
[מב] ואצבעת רגליא מנהון מנהין פרזל ומנהון ומנהין חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה:
[מג] די ודי חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא:
[מד] וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא:
[מה] כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה: ס
[מו] באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה:
[מז] ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזא דנה:
[מח] אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל:
[מט] ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא: פ