פרק יג
[א] ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים עד־עולם:
[ב] כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה:
[ג] ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל:
[ד] ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה:
[ה] ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשוערים ותרומת הכהנים:
[ו] ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך־בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך:
[ז] ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים:
[ח] וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה:
[ט] ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה: פ
[י] ואדעה כי־מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה:
[יא] ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצם ואעמדם על־עמדם:
[יב] וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות:
[יג] ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ידם חנן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם: פ
[יד] זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו:
[טו] בימים ההמה ראיתי ביהודה ׀ דרכים־גתות ׀ בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד:
[טז] והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם:
[יז] ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת:
[יח] הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת: פ
[יט] ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת:
[כ] וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים:
[כא] ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת: פ
[כב] ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך: פ
[כג] גם׀ בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים אשדודיות אשדדיות עמוניות עמניות מואביות:
[כד] ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם:
[כה] ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם:
[כו] הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות:
[כז] ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות:
[כח] ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי:
[כט] זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים:
[ל] וטהרתים מכל־נכר פ
ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו:

[לא] ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה־לי אלהי לטובה: