פרק ב
[א] ויהי׀ בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את־היין ואתנה למלך ולא־הייתי רע לפניו:
[ב] ויאמר לי המלך מדוע׀ פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי־אם רע לב ואירא הרבה מאד:
[ג] ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא־ירעו פני אשר העיר בית־קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש:
[ד] ויאמר לי המלך על־מה־זה אתה מבקש ואתפלל אל־אלהי השמים:
[ה] ואמר למלך אם־על־המלך טוב ואם־ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל־יהודה אל־עיר קברות אבתי ואבננה:
[ו] ויאמר לי המלך והשגל׀ יושבת אצלו עד־מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני־המלך וישלחני ואתנה לו זמן:
[ז] ואומר למלך אם־על־המלך טוב אגרות יתנו־לי על־פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר־אבוא אל־יהודה:
[ח] ואגרת אל־אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן־לי עצים לקרות את־שערי הבירה אשר־לבית ולחומת העיר ולבית אשר־אבוא אליו ויתן־לי המלך כיד־אלהי הטובה עלי:
[ט] ואבוא אל־פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים: פ
[י] וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר־בא אדם לבקש טובה לבני ישראל:
[יא] ואבוא אל־ירושלם ואהי־שם ימים שלשה:
[יב] ואקום ׀ לילה אני ואנשים ׀ מעט עמי ולא־הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל־לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם־הבהמה אשר אני רכב בה:
[יג] ואצאה בשער־הגיא לילה ואל־פני עין התנין ואל־שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר־המפרוצים הם ׀ פרוצים ושעריה אכלו באש:
[יד] ואעבר אל־שער העין ואל־ברכת המלך ואין־מקום לבהמה לעבר תחתי:
[טו] ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב:
[טז] והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד־כן לא הגדתי:
[יז] ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את־חומת ירושלם ולא־נהיה עוד חרפה:
[יח] ואגיד להם את־יד אלהי אשר־היא טובה עלי ואף־דברי המלך אשר אמר־לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה: פ
[יט] וישמע סנבלט החרני וטביה׀ העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה־הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים:
[כ] ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין־חלק וצדקה וזכרון בירושלם: פ