פרק ד
[א] ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד:
[ב] ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה:
[ג] ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם:
[ד] ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה:
[ה] ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה:
[ו] ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־המקמות אשר־תשובו עלינו:
[ז] ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים בצחיחים ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם:
[ח] וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם: פ
[ט] ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע לנו ויפר האלהים את־עצתם ונשוב ונשב כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו:
[י] ויהי׀ מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה:
[יא] הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח:
[יב] והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי:
[יג] ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו:
[יד] במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו:
[טו] ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים:
[טז] גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה:
[יז] ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים: פ