פרק כא
[א] ויעמד שטן על־ישראל ויסת את־דויד למנות את־ישראל:
[ב] ויאמר דויד אל־יואב ואל־שרי העם לכו ספרו את־ישראל מבאר שבע ועד־דן והביאו אלי ואדעה את־מספרם:
[ג] ויאמר יואב יוסף יהוה על־עמו ׀ כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל:
[ד] ודבר־המלך חזק על־יואב ויצא יואב ויתהלך בכל־ישראל ויבא ירושלם:
[ה] ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־דויד ויהי כל־ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף־חרב:
[ו] ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־המלך את־יואב:
[ז] וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל: ס
[ח] ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד: פ
[ט] וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר:
[י] לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך:
[יא] ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך:
[יב] אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויביך ׀ למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ׀ ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר: ס
[יג] ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל:
[יד] ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש:
[טו] וישלח האלהים ׀ מלאך ׀ לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארנן היבוסי: ס
[טז] וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם:
[יז] ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה: ס
[יח] ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי׀ יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי:
[יט] ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה:
[כ] וישב ארנן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים:
[כא] ויבא דויד עד־ארנן ויבט ארנן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה:
[כב] ויאמר דויד אל־ארנן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם:
[כג] ויאמר ארנן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי:
[כד] ויאמר המלך דויד לארנן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־לך ליהוה והעלות עולה חנם:
[כה] ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות:
[כו] ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה: ס
[כז] ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה:
[כח] בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם:
[כט] ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון:
[ל] ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה: ס