פרק ב
[א] ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות: פ
[ב] וישלח שלמה אל־חורם מלך־צר לאמר כאשר עשית עם־דויד אבי ותשלח־לו ארזים לבנות־לו בית לשבת בו:
[ג] הנה אני בונה־בית לשם׀ יהוה אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת־סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי יהוה אלהינו לעולם זאת על־ישראל:
[ד] והבית אשר־אני בונה גדול כי־גדול אלהינו מכל־האלהים:
[ה] ומי יעצר־כח לבנות־לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה־לו בית כי אם־להקטיר לפניו:
[ו] ועתה שלח־לי איש־חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם־החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי:
[ז] ושלח־לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם־עבדיך:
[ח] ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר־אני בונה גדול והפלא:
[ט] והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים ׀ מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף: ס
[י] ויאמר חורם מלך־צר בכתב וישלח אל־שלמה באהבת יהוה את־עמו נתנך עליהם מלך:
[יא] ויאמר חורם ברוך יהוה אלהי ישראל אשר עשה את־השמים ואת־הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה־בית ליהוה ובית למלכותו:
[יב] ועתה שלחתי איש־חכם יודע בינה לחורם אבי:
[יג] בן־אשה מן־בנות דן ואביו איש־צרי יודע לעשות בזהב־ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל־פתוח ולחשב כל־מחשבת אשר ינתן־לו עם־חכמיך וחכמי אדני דויד אביך:
[יד] ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו:
[טו] ואנחנו נכרת עצים מן־הלבנון ככל־צרכך ונביאם לך רפסדות על־ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם: פ
[טז] ויספר שלמה כל־האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות:
[יז] ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את־העם: