פרק ב
[א]
ויספר
שלמה
שבעים
אלף
איש
סבל
ושמונים
אלף
איש
חצב
בהר
ומנצחים
עליהם
שלשת
אלפים
ושש
מאות:
פ
[ב]
וישלח
שלמה
אל־חורם
מלך־צר
לאמר
כאשר
עשית
עם־דויד
אבי
ותשלח־לו
ארזים
לבנות־לו
בית
לשבת
בו:
[ג]
הנה
אני
בונה־בית
לשם׀
יהוה
אלהי
להקדיש
לו
להקטיר
לפניו
קטרת־סמים
ומערכת
תמיד
ועלות
לבקר
ולערב
לשבתות
ולחדשים
ולמועדי
יהוה
אלהינו
לעולם
זאת
על־ישראל:
[ד]
והבית
אשר־אני
בונה
גדול
כי־גדול
אלהינו
מכל־האלהים:
[ה]
ומי
יעצר־כח
לבנות־לו
בית
כי
השמים
ושמי
השמים
לא
יכלכלהו
ומי
אני
אשר
אבנה־לו
בית
כי
אם־להקטיר
לפניו:
[ו]
ועתה
שלח־לי
איש־חכם
לעשות
בזהב
ובכסף
ובנחשת
ובברזל
ובארגון
וכרמיל
ותכלת
וידע
לפתח
פתוחים
עם־החכמים
אשר
עמי
ביהודה
ובירושלם
אשר
הכין
דויד
אבי:
[ז]
ושלח־לי
עצי
ארזים
ברושים
ואלגומים
מהלבנון
כי
אני
ידעתי
אשר
עבדיך
יודעים
לכרות
עצי
לבנון
והנה
עבדי
עם־עבדיך:
[ח]
ולהכין
לי
עצים
לרב
כי
הבית
אשר־אני
בונה
גדול
והפלא:
[ט]
והנה
לחטבים
לכרתי
העצים
נתתי
חטים
׀
מכות
לעבדיך
כרים
עשרים
אלף
ושערים
כרים
עשרים
אלף
ויין
בתים
עשרים
אלף
ושמן
בתים
עשרים
אלף:
ס
[י]
ויאמר
חורם
מלך־צר
בכתב
וישלח
אל־שלמה
באהבת
יהוה
את־עמו
נתנך
עליהם
מלך:
[יא]
ויאמר
חורם
ברוך
יהוה
אלהי
ישראל
אשר
עשה
את־השמים
ואת־הארץ
אשר
נתן
לדויד
המלך
בן
חכם
יודע
שכל
ובינה
אשר
יבנה־בית
ליהוה
ובית
למלכותו:
[יב]
ועתה
שלחתי
איש־חכם
יודע
בינה
לחורם
אבי:
[יג]
בן־אשה
מן־בנות
דן
ואביו
איש־צרי
יודע
לעשות
בזהב־ובכסף
בנחשת
בברזל
באבנים
ובעצים
בארגמן
בתכלת
ובבוץ
ובכרמיל
ולפתח
כל־פתוח
ולחשב
כל־מחשבת
אשר
ינתן־לו
עם־חכמיך
וחכמי
אדני
דויד
אביך:
[יד]
ועתה
החטים
והשערים
השמן
והיין
אשר
אמר
אדני
ישלח
לעבדיו:
[טו]
ואנחנו
נכרת
עצים
מן־הלבנון
ככל־צרכך
ונביאם
לך
רפסדות
על־ים
יפו
ואתה
תעלה
אתם
ירושלם:
פ
[טז]
ויספר
שלמה
כל־האנשים
הגירים
אשר
בארץ
ישראל
אחרי
הספר
אשר
ספרם
דויד
אביו
וימצאו
מאה
וחמשים
אלף
ושלשת
אלפים
ושש
מאות:
[יז]
ויעש
מהם
שבעים
אלף
סבל
ושמנים
אלף
חצב
בהר
ושלשת
אלפים
ושש
מאות
מנצחים
להעביד
את־העם: