פרק ו
[א] אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל:
[ב] ואני בניתי בית־זבל לך ומכון לשבתך עולמים:
[ג] ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עומד:
[ד] ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר:
[ה] מן־היום אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא־בחרתי באיש להיות נגיד על־עמי ישראל:
[ו] ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על־עמי ישראל:
[ז] ויהי עם־לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל:
[ח] ויאמר יהוה אל־דויד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם־לבבך:
[ט] רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי:
[י] ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב׀ על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל:
[יא] ואשים שם את־הארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־בני ישראל:
[יב] ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו:
[יג] כי־עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה: פ
[יד] ויאמר פ
יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם:

[טו] אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה:
[טז] ועתה יהוה׀ אלהי ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני יושב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני:
[יז] ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד:
[יח] כי האמנם ישב אלהים את־האדם על־הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה אשר בניתי:
[יט] ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך:
[כ] להיות עיניך פתחות אל־הבית הזה יומם ולילה אל־המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה:
[כא] ושמעת אל־תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן־השמים ושמעת וסלחת:
[כב] אם־יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה:
[כג] ואתה׀ תשמע מן־השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו: ס
[כד] ואם־ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו־לך ושבו והודו את־שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה:
[כה] ואתה תשמע מן־השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל־האדמה אשר־נתתה להם ולאבתיהם: פ
[כו] בהעצר השמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך מחטאתם ישובון כי תענם:
[כז] ואתה׀ תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה: ס
[כח] רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר־לו איביו בארץ שעריו כל־נגע וכל־מחלה:
[כט] כל־תפלה כל־תחנה אשר יהיה לכל־האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הזה:
[ל] ואתה תשמע מן־השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי אתה לבדך ידעת את־לבב בני האדם:
[לא] למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו: ס
[לב] וגם אל־הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא׀ מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל־הבית הזה:
[לג] ואתה תשמע מן־השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל־עמי הארץ את־שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי:
[לד] כי־יצא עמך למלחמה על־איביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר־בניתי לשמך:
[לה] ושמעת מן־השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם:
[לו] כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה או קרובה:
[לז] והשיבו אל־לבבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו׀ והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו:
[לח] ושבו אליך בכל־לבם ובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר־בניתי לשמך:
[לט] ושמעת מן־השמים ממכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו־לך:
[מ] עתה אלהי יהיו־נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה: ס
[מא] ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב:
[מב] יהוה אלהים אל־תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך: פ