פרק יא
[א] ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער־בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה:
[ב] ויצעק העם אל־משה ויתפלל משה אל־יהוה ותשקע האש:
[ג] ויקרא שם־המקום ההוא תבערה כי־בערה בם אש יהוה:
[ד] והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר:
[ה] זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים:
[ו] ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל־המן עינינו:
[ז] והמן כזרע־גד הוא ועינו כעין הבדלח:
[ח] שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן:
[ט] וברדת הטל על־המחנה לילה ירד המן עליו:
[י] וישמע משה את־העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר־אף יהוה מאד ובעיני משה רע:
[יא] ויאמר משה אל־יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא־מצתי חן בעיניך לשום את־משא כל־העם הזה עלי:
[יב] האנכי הריתי את כל־העם הזה אם־אנכי ילדתיהו כי־תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את־הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו:
[יג] מאין לי בשר לתת לכל־העם הזה כי־יבכו עלי לאמר תנה־לנו בשר ונאכלה:
[יד] לא־אוכל אנכי לבדי לשאת את־כל־העם הזה כי כבד ממני:
[טו] ואם־ככה׀ את־עשה לי הרגני נא הרג אם־מצאתי חן בעיניך ואל־אראה ברעתי: פ
[טז] ויאמר יהוה אל־משה אספה־לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי־הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל־אהל מועד והתיצבו שם עמך:
[יז] וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך:
[יח] ואל־העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי־טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם:
[יט] לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא׀ חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום:
[כ] עד׀ חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים:
[כא] ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים:
[כב] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את־כל־דגי הים יאסף להם ומצא להם: פ
[כג] ויאמר יהוה אל־משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם־לא:
[כד] ויצא משה וידבר אל־העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל:
[כה] וירד יהוה ׀ בענן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו:
[כו] וישארו שני־אנשים ׀ במחנה שם האחד ׀ אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה:
[כז] וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה:
[כח] ויען יהושע בן־נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם:
[כט] ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם יהוה נביאים כי־יתן יהוה את־רוחו עליהם:
[שביעי] [ל] ויאסף משה אל־המחנה הוא וזקני ישראל:
[לא] ורוח נסע׀ מאת יהוה ויגז שלוים מן־הים ויטש על־המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על־פני הארץ:
[לב] ויקם העם כל־היום ההוא וכל־הלילה וכל׀ יום המחרת ויאספו את־השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה:
[לג] הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד:
[לד] ויקרא את־שם־המקום ההוא קברות התאוה כי־שם קברו את־העם המתאוים:
[לה] מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות: פ